<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין צ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והמצוה הצ"ה היא שצונו לדון בהפרת נדרים. כלומר התורה שהורנו לדון בדינין ההם ואין הענין שנתחייב להפר על כל פנים. וזה הענין בעצמו הבין ממני כל זמן שתשמעני מונה דין אחד מן הדינין כי אין צווי בפעולה מן הפעולות בהכרח ואמנם המצוה היא היותנו מצווים שנדין בדין זה בדבר זה. אמנם היות הבעל והאב מפירין הנה כבר באר הכתוב (ר"פ מטות) אותו ודן בו. ובאה לנו הקבלה שחכם גם כן מתיר הנדר לכל וכן השבועה. והרמז על זה מאמרו (שם) לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו (ברכו' ל"ב., חגיג' י'.). ובכלל הנה אין ראיה על זה מן הכתוב והם עליהם השלום כבר אמרו (שם י'.) היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו אלא הקבלה האמתית לבד. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת המחוברת לזה כלומר מסכת נדרים.
